הביצועים המרגשים של רעות יהודאי כבר כבשו לא פעם את הלבבות ("דבש", "ילדי בית העץ"), אבל הפעם היא חוזרת עם שיר שנוגע בדיוק בעצבים החשופים של החברה הישראלית. "נגני לי תקווה", שנכתב על ידי רננה ליש והולחן בידי זהר ופסי, בהפקתו המוזיקלית של חן הררי, מוקדש כולו לאלון אהל, החטוף שיום חזרתו עדיין לא נראה באופק.
אהל, פסנתרן מחונן שחלם על לימודים בבית הספר רימון, נחטף ב-7 באוקטובר ממיגונית בצומת רעים, בעת שהיה במסיבת הנובה. מאז הוא מוחזק בעזה, קרוב לשנתיים, בתנאים תת-אנושיים. אביו, קובי אהל, מספר בכאב: "חשוב לי שיבינו, שמאחורי כל חטוף כזה יש חיים שלמים".
אלון הפך כבר מזמן לסמל. אלי שרעבי, ששב מהשבי אחרי 491 ימים, סיפר כי במנהרות עזה אלון "ניגן" עם אצבעותיו על גופו יצירות פסנתר, כאילו גופו הפך לכלי נגינה. התמונה הזו הפכה להשראה לכתיבת השיר "שיר לאלון" ומתוכה נולדה גם היוזמה להציב פסנתרים צהובים ברחבי הארץ והעולם עם הכיתוב: "YOU ARE NOT ALONE".
את המילים ל"נגני לי תקווה" כתבה רננה ליש, פזמונאית וסופרת מעמק יזרעאל, ללחן של זהר ופסי, גם היא מוסיקאית ואשת חינוך מהעמק. שתיהן אימהות לחיילים בשירות פעיל, הפכו את השיר לקריאת לב קולקטיבית של עם שלם.
השיר לא רק מנציח את דמותו של אלון, אלא גם מזכיר את העובדה שמאחורי כל מספר ברשימת החטופים מסתתר עולם מלא חיים. יהודאי מצליחה, בקולה הצלול, להפוך את הכאב הגדול לתקווה אחת גדולה – שכולנו נזכה לראות את אלון וכל החטופים חוזרים הביתה.
