אליעזר בוצר ובוב סטארק, שותפים מוזיקליים ותיקים, חוזרים שוב לכוחה הרוחני והחודר של ביקורת חברתית באמצעות שירה ופואטיקה.
השיר החדש שלהם נכתב כמענה לאתגר האחרון לריבונותם של בני ישראל על ארץ ישראל, שניתן להם מאת ה׳, שהחל במתקפה הברברית מעזה והטרגדיה הבלתי נתפסת של השבעה באוקטובר.
ברגע קודר זה בהיסטוריה, הגיעה השעה להאיר את אור האמת על הקשר הסימביוטי הייחודי בין בני ישראל לארץ ישראל. הגיע הזמן לשיר אהבה – שיר על סיפור האהבה הנצחי בין בני ישראל לארץ ישראל, שניתנו כאחד ונועדו זה לזה על ידי בורא העולם.
"ארץ אהובה שלי" הוא בדיוק השיר הזה. באופן מצמרר, אליעזר הכהן בוצר – או כפי שכולם הכירו אותו, פשוט "בוצר" – עלה לשמי מרומים ממש לפני שהשיר יצא לאור. אנחנו מקדישים את שיר האהבה הזה לבוצר, מתוך אהבה אינסופית אליו ותודה עמוקה לה' על הזכות שנפלה בחלקנו לחלוק רגעים יקרים עם אדם בדמות מלאך. קולו הכן, העמוק והחודר של בוצר הוא מתנה – מורשת חיה שממשיכה להתקיים דרך שיריו הרבים שכבר יצאו לעולם, וכן דרך ההוצאות החדשות של הקלטות רבות נוספות שלו, שטרם ראו אור.
ארץ אהובה שלי
עוד לא באמת מכיר אותך
ועדיין את כל כך מוכרת לי.
אני יודע שאני אוהב אותך,
רק אותך אני רואה מולי.
זאת שתשלים אותי,
זאת שתרפא את פצעי,
זאת שתעמוד לצידי
נשמתי מחוברת אלייך.
ארץ ישראל, ארץ ישראל
נבראת ונבחרת בשבילי.
אף אחד לא יכול לקחת אותך ממני,
רק אני יכול להביא לך את כל מה שאת צריכה,
להשלים אותך כמו שאת משלימה אותי.
ארץ אהובה שלי,
מקדש אחדות והאמת,
יחד באותה ברית קידושין,
פנייך מאירות אל כל תבל.
זאת שמשלימה אותי,
זאת שמרפא את פצעי,
זאת שעומדת לצידי—
נשמתי מחוברת אלייך.
ארץ ישראל, ארץ ישראל
נבראת ונבחרת בשבילי.
אף אחד לא יכול לקחת אותך ממני,
רק אני יכול להביא לך את כל מה שאת צריכה,
להשלים אותך כמו שאת משלימה אותי.
לעד את נותנת לי את גאוותי, את תפארתי,
אהבת חיי, את אמונתי, את תודתי.
לעד את נותנת לי את גאוותי, את תקוותי,
אהבת חיי, את אמונתי, את תודתי.
ארץ ישראל, ארץ ישראל
ארץ ישראל,
עכשיו אני רואה.
ארץ ישראל, ארץ ישראל
עכשיו אני רואה.
ארץ ישראל, ארץ ישראל
עכשיו אני רואה.
