שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, אמיר דדון חוזר אל הכאב שנשאר הרבה אחרי שהכותרות מתחלפות. מאחורי "זה קורה לאט", שיר מתוך אלבומו החדש, מסתתר סיפורו של צביקה, אב שכול שהפך לנקודת המוצא ליצירה שעוסקת באובדן, בטראומה ובדרך הארוכה להתמודד איתם.
דדון יצר את השיר יחד עם אבי אוחיון ומתן דרור. עכשיו הוא מקבל חיים נוספים במסגרת שיתוף פעולה עם עמותת נט"ל לקראת יום השנה השלישי ל-7 באוקטובר.
הבחירה של דדון בנושא הזה אינה מנותקת מהסיפור האישי שלו. לפני הקריירה המוזיקלית הוא שירת כלוחם בחטיבת גבעתי ובמהלך חייו איבד חברים קרובים. הפעם הוא החליט לקחת שיר שכבר נמצא באלבומו ולחבר אותו למי שמתמודדים עם ההשלכות של טראומה ואובדן.
ויש גם סיבה שהקליפ לא פורסם בשעה שבה בדרך כלל משחררים שירים חדשים. הוא עלה בחצות, בדיוק בזמן שבו עבור חלק מהמתמודדים עם טראומה מתחיל אחד החלקים הקשים של היממה – הניסיון להירדם כשהמחשבות והזיכרונות לא מאפשרים מנוחה.
במקום תפאורה או לוקיישן שנבחר עבור הצילומים, דדון הגיע לבית עמותת נט"ל. עובדי ומתנדבי העמותה משתתפים בקליפ ובאמצעותם נחשפת גם העבודה שנעשית שם מדי יום עם נפגעי טראומה ממלחמה וטרור ועם בני משפחותיהם.
הקליפ מציג בין היתר טיפולים פרטניים, קבוצות תמיכה וקבוצות ריצה. במקביל מפעילה נט"ל קו סיוע שפועל מסביב לשעון במספר 3362*.
גם ברשתות החברתיות בחרו להתמקד דווקא בשעות הלילה. מובילי דעת קהל התגייסו להפצת הקליפ עם מסר למי שמוצאים את עצמם ערים בזמן שרוב המדינה כבר ישנה: "אם גם אתם לא נרדמים הלילה, השיר הזה בשבילכם. אתם לא לבד".
דדון עצמו מסכם את הרעיון שמאחורי הפרויקט במשפט אחד: "זה קורה ממש לאט, אבל אני מאמין שכל עוד אנחנו מבינים שאנחנו לא לבד, יש תקווה".
ואולי דווקא שם השיר הוא החלק שמספר בצורה הטובה ביותר את הסיפור. "זה קורה לאט" לא מבטיח שהכאב נעלם ולא מנסה לספק סוף מהיר לסיפור. שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, הוא מזכיר שיש אנשים שההתמודדות שלהם עדיין נמשכת גם כשהחיים מסביב ממשיכים הלאה.
לכתבות נוספות בקים קונקשנ'ס לחצו כאן* לדף הפייסבוק שלנו לחצו כאן*
