האירוויזיון, שמוכר כחגיגה צבעונית של מוזיקה ותרבות, שוב מוצא את עצמו במרכז סערה פוליטית. לקראת התחרות ב־2026 בוינה, יותר ויותר מדינות מאיימות לא להשתתף אם ישראל תישאר חלק מהאירוע.
אירלנד כבר הודיעה על חרם, הולנד שוקלת צעד דומה, ובספרד שר התרבות אף אמר: "אם ישראל תשתתף ייתכן שגם אנחנו נישאר בחוץ". גם סלובניה הצטרפה לאיומים, בעוד גוף המארגן, EBU, טרם קיבל החלטה סופית ונתן למדינות הארכה עד דצמבר.
מי שחוותה את הזירה מקרוב היא אורנה דץ, שייצגה את ישראל עם משה דץ באירוויזיון 1991 עם השיר “כאן” והגיעה למקום השלישי. בריאיון ל־קים קונקשנ'ס היא סיפרה:
"השתתפתי באירוויזיון אחרי מלחמת המפרץ, וזה היה אותו דבר כמו היום. גם אז לא אהבו אותנו, גם אז ההצבעה הייתה אנטישמית. אני לא חושבת שזה יקרה, כי ישראל היא חלק גדול מהאירוויזיון, ואני מקווה שזה לא יגיע לשם."
דץ מזכירה שהאירוויזיון הוא זירה בה פוליטיקה וצבעים, מוזיקה והיסטוריה נפגשים. גם בעבר, כשהאזור היה במתיחות, השתתפות ישראל נמשכה. הפעם, בעידן הרשתות החברתיות והלחץ הציבורי הבינלאומי, המשחק מורכב יותר, אך ההיסטוריה והנוכחות המוזיקלית של ישראל מעניקים לה סיכוי להישאר על הבמה.
בין אם האיומים יתממשו ובין אם לא, ברור שהאירוויזיון 2026 לא יהיה עוד "תחרות שירים" רגילה. עם הצללים שמטילה המלחמה בעזה והקמפיינים ברשתות, התחרות צפויה להיות מבחן למעמדה הבינלאומי והתרבותי של ישראל.
כפי שאורנה דץ מדגישה, החיבור של ישראל לאירוויזיון חזק מספיק כדי שהמדינה תשמור על מקומה גם ב־2026 ותמשיך להפוך את הבמה לחגיגה של מוזיקה, תרבות וחיבור בין מדינות.
לכתבות נוספות בקים קונקשנ'ס לחצו כאן* לדף הפייסבוק שלנו לחצו כאן*