זוכת האח הגדול, תקוה גדעון בפוסט אחרי שיחרורו של אברה מנגיסטו "אחרי כמעט חמש שנים שאתם סופרים יחד איתי, בכל מיני דרכים, את מספר הימים שאברה מנגיסטו שבוי בשבי החמאס – היום אנחנו מפסיקים לספור."
"ברוך פודה שבויים.
תפילות נשמעות בשמיים
תודה בורא עולם.
זה עצוב, אבל אם לומר את האמת, אף אחד ממקבלי ההחלטות לא נלחם שהילד הזה יחזור הביתה.
סביר להניח שלולא האסון שפקד אותנו, רוב הסיכויים שאברה לא היה חוזר.
למקבלי ההחלטות לא היה שום אינטרס פוליטי להחזיר את אברה, ואת רוב הציבור הוא לא עניין.
ככה יצא שאזרח ישראלי, אחד מאיתנו, נשכח ונרקב בשבי למעלה מעשור.
בארון שלי יש שתי חולצות של אברה מנגיסטו שרכשתי בעצרת לפני שבע שנים.
בכל פעם כשעברתי דירה או סידרתי את הארון היה מישהו שדאג לשאול אותי: “את עוד שומרת אותן?”
החולצות של אברה היו עבורי כמו מדי מילואים עד היום.
לזרוק אותן מבחינתי היה כמו להצהיר בפני שאיבדתי את התקווה.
ידעתי שהחולצות, שכבר דהו עם השנים, יישארו איתי עד שהוא יחזור הביתה.
לפני שבועיים, כשפרקתי את הארגזים בדירה יחד עם אמה, האחיינית שלי, היא פתחה את קרטון הבגדים, הוציאה את החולצות, וביניהן היו החולצות של אברה, ואמרה: “תזרקי אותן כבר.” ואני עניתי: “תכף הוא חוזר הביתה ואני אזרוק אותן.”
האמנתי בזה. לרגע לא הפסקתי להאמין, לקוות ולהתפלל שהוא יחזור.
אחרי כמעט חמש שנים שאתם סופרים יחד איתי, בכל מיני דרכים, את מספר הימים שאברה מנגיסטו שבוי בשבי החמאס – היום אנחנו מפסיקים לספור.
החולצות הולכות לפח. הן סיימו את תפקידן.
והלב מתרחב כמו שלא התרחב כבר 3,821 ימים, 545 שבועות, 125 חודשים ו-10.4 שנים.
אברה בבית!!!!
אברה אהוב שלנו, כמה טוב שאתה בבית.
תחבק את אמא חזק! היא נלחמה בשיניים, בכוחות מעל הטבע ובשתיקה רועמת שהרעידה את השמיים – הכל כדי שתהיה חופשי ותוכל לחבק אותה שוב.
חייבים להמשיך לדרוש ולהתפלל לחזרתם של כל החטופים.
אמן שנזכה כבר לראות את כל המשפחות מתאחדות.
וגם אותנו.
תודה עליכם, אוהבת אתכם
תכבדו את הרצון לפרטיות מצד המשפחות.
תזכרו שאחרי הכל אנחנו עדים לרגעים סופר אינטימיים
