עולם התרבות הישראלי התעורר לבשורה קשה עם היוודע דבר מותה של צרויה להב, מהקולות הייחודיים והעמוקים שידעה המוזיקה והיצירה המקומית. להב, שנגעה בלבבות של דורות שלמים, הותירה אחריה חותם נדיר של רגש, כנות ועומק שלא ניתן להתעלם ממנו.
להב הייתה הרבה מעבר לפזמונאית. היא הייתה מספרת סיפורים של הנפש הישראלית, כזו שידעה לפרק רגשות מורכבים למילים פשוטות אך חדות. במהלך השנים שיתפה פעולה עם שורה ארוכה של אמנים מובילים, בהם שלום חנוך, יהודית רביץ ואריק איינשטיין, ויחד איתם יצרה שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל.
המילים שלה לא ניסו להתחנף. הן דיברו אמת. על אהבה, על שברון לב, על זהות ועל החיים עצמם. כל שיר שכתבה הרגיש כמו וידוי אישי, כזה שנכנס עמוק מתחת לעור.
בשנים האחרונות שמרה על פרופיל תקשורתי נמוך יחסית, אך השפעתה לא דעכה לרגע. יוצרים צעירים ראו בה מקור השראה, והקהל המשיך לחזור שוב ושוב אל השירים שכתבה – כאילו נכתבו היום.
עם היוודע הבשורה, הרשתות החברתיות הוצפו בהודעות פרידה כואבות. אמנים, קולגות ומעריצים שיתפו זיכרונות אישיים, ציטוטים משיריה ורגעים שהפכו לפסקול חייהם.
גם יהודה פוליקר, מהאמנים הקרובים אליה, נפרד ממנה במילים אישיות וכואבות במיוחד:
"כואב ועצוב על לכתה של חברתי הטובה, צרויה להב האהובה. צרויה היתה מהכותבות המוכשרות והמיוחדות שהיו לנו פה. היא היתה שותפה ככותבת ויועצת בפרויקטים ואלבומים שעשיתי. זכיתי לקבל ממנה טקסטים לשירים גדולים וחשובים שישארו איתנו לנצח. בנוסף היא היתה זמרת ומוזיקאית מוכשרת והיה לי הכבוד להפיק לה אלבום שלם. היא מאוד תחסר לי ולכולנו".
מותה של צרויה להב מותיר חלל גדול בתרבות הישראלית. לא רק בגלל היצירה הענפה שהשאירה, אלא בגלל הדרך שבה הצליחה לגעת באמת הפשוטה של החיים – ולתת לה קול.
המורשת שלה תמשיך לחיות בכל שורה שכתבה, בכל לחן שהתלבש על מילותיה, ובכל מי שמצא עצמו בין המילים.
